בשנת 2009 התחייבה המדינה, במהלך ועידת קופנהגן לשינוי האקלים, להקטין את פליטת הפחמן הדו חמצני ב-20% עד שנת 2020. מדינות אחרות התחייבו להקטנת פליטת גזי חממה, מ-2% (ברזיל) ועד 40% (נורבגיה). מסמכי הוועדה אמנם אינם מחייבים מבחינה משפטית אולם ממשלת ישראל אימצה לבסוף התחייבות זאת כעמדה רשמית. 

מדינת ישראל מייצרת את רוב החשמל שלה באמצעות פחם וסולר, בתהליך שמשחרר גזי חממה ומזהם את הסביבה. אנרגיה מתחדשת המופקת מאור השמש, סכרי מים ומקורות נוספים, נקייה יותר ולא מייצרת גזי חממה. ממשלת ישראל החליטה כאמור בשנת 2009 כי עד 2020 כ-10% מצורכי האנרגיה יופקו באנרגיה מתחדשת עם יעד ביניים של 5% בשנת 2014, אולם ההחלטות לא בוצעו ונכון למחצית 2012 עמד הנתון על חצי אחוז בלבד. הצעת התקציב האחרונה, אגב, קובעת בכלל כי יישום התכנית להפחתת פליטות גזי חממה תידחה בשלוש שנים.

יעל כהן פארן, לשעבר מנכ"ל מגמה ירוקה והיום מנכ"ל הפורום הישראלי לאנרגיה, מסבירה: "ברמת המקרו יש סיבות שישראל נמצאת במקום כזה. אין לנו אנרגיה המופקת מסכרי מים וגם לא מקור רציני להפקת אנרגיה מהאדמה. לנו יש שמש ורוח מהם אפשר להפיק חשמל, אבל צריך לזכור שמבין כל המקורות לאנרגיה מתחדשת הפקה משמש היא היקרה ביותר".

"במשך השנים", מוסיפה פארן, "הטכנולוגיה הזו הוזלה אבל עדיין יקרה בהשוואה להפקת חשמל מפחם או סולר. למשרד האוצר אין אינטרס אמיתי לקדם את המעבר לשימוש באנרגיה סולארית והדחיפה העיקרית לנושא מגיעה ממשרד האנרגיה".

אז המצב צפוי להישאר דומה או שיחול שיפור?

"אני מניחה שבכנסת הנוכחית תתחיל מערכה חדשה על כל הנושא, ועדיין הסחבת בין המשרדים, והעלות היקרה של הפקת האנרגיה, גורמת לתהליך להיות מאוד איטי. מתקדמים טיפין טיפין ואז הורסים פרויקטים בתחום. הולכים צעד קדימה ושניים אחורה".

חזרה למהדורה המלאה